שינוי קריירה 

המאמר הנוכחי רלוונטי לאלו המדווחים על חוסר נוחות במצב התעסוקתי שלהם, את אלו שמרגישים או חושבים כי הם מתפקדים בצורה לא יעילה, את אלו שעייפו, את אלה שמרגישים שיש מכשולים בדרכם והם לא יודעים איך להסירם (או לא יודעים להצביע על המכשול) ואת אלה שמרגישים שהם עושים הכול אך לא מתקדמים.

בקצרה, זהות תעסוקתית היא התשובה לשאלה, 'מי אני בעולם התעסוקה?'. השגת זהות תעסוקתית היא תוצר של 2 תהליכים: חקירה ומחויבות.


'חקירה' הוא התקופה שבה אדם נאבק, חוקר ובוחן אפשרויות שונות למה שעשוי להיות הייעוד שלו בחיים, הערכים והאמונות שלו. החקירה הראשונה מתרחשת בגיל ההתבגרות (18-21). בשלב זה הצעיר נפרד מהזדהויותיו עם אחרים (מ"הרצון להיות כמו") ומגבש זהות חדשה, ייחודית. הוא "מחפש את עצמו" - מחפש תשובות או פתרונות לשאלות של משמעות החיים ולמטרות שלו בחיים אלה, הוא בוחר ערכים, מטרות, מקצוע ואמור לשלב אותם באישיותו. חיילים משוחררים בודקים איזה מקצוע או חוג לימודים יתאימו להם ולעיתים הם דוחים את החקירה וטסים להודו (פסק זמן).


בגיל מאוחר יותר החקירה היא תוצר של שינוי פנימי או אירוע שגורם לאנשים להטיל ספק במה שהם עושים או מאמינים. במצב זה אנשים מתחילים לחקור מחויבויות או מטרות חדשות, הם רוצים "לעשות משהו חדש". בהמשך נכיר את האירועים והגילאים שבהם יש סיכוי גבוה להתעוררות של חקירה.

'מחויבות' היא השלב שבו אדם החליט מה יהיו ערכיו, עבודתו, מטרותיו וכו' והוא פועל ליישומן.

ג'יימס מרסיה (1964) זיהה 4 מצבים של זהות תעסוקתית, שהם שילובים שונים של תהליך החקירה וההתחייבות:

א. משיגי זהות-תעסוקתית (חקרו איזה עיסוק מתאים לזהותם והתחייבו למה שמצאו).
אדם זה יאמר: "לקח לי לא מעט זמן להבין מה אני רוצה, אבל עכשיו אני יודע במה אני רוצה לעסוק". משיגי זהות תעסוקתית (חוו משבר והתחייבו) החלו לפתח התחייבויות אישיות יציבות רק לאחר שחקרו אילו עבודות יתאימו לאישיותם, כישוריהם וצרכיהם. במהלך החקירה התפתחה אצלם מודעות לכישורים, למגבלות ולהזדמנויות שלהם; הם יודעים לאן הם שייכים (ולהיכן הם לא מעוניינים להשתייך). ההתחייבות לעיסוק המתאים יוצרת הרמוניה פנימית, סיפוק, תחושה של כיוון ואוריינטציה חיובית כלפי העתיד. היא טומנת בחובה הצלחה מכיוון שהעשייה ממוקדת בכישורים של האדם ועונה על צרכיו.

ראיונות עם נשים שהן משיגות זהות לימדו שהן לא יותר אינטליגנטיות מנשים אחרות אבל הן מעריכות במידה רבה יותר את כישוריהן ונותנות להם מקום מכובד במבנה האישיות שלהן. בעבודה הן מתוארות כפרגמאטיות וריאליות, שאפתניות ומכוונות להצלחה אישית ולא לתהילה או לסטאטוס.

הן ממקמות את העבודה במקום ריאלי ביחס לתחומים אחרים כמו בן-זוג וילדים והאיזון שהן משיגות בין תחומים שונים מאפשר להן להשיג צמיחה בתחומים השונים.

נשים אלו השיגו זהות לאחר שהן חוו חקירה פעילה שעזרה להן לענות על שאלות משמעותיות בחייהן או לאחר שהן עברו ממצב ה'משועבד' למצב 'משיגות הזהות'. במעבר משעבוד להשגת זהות הן נעו בהדרגה, ולא בקונפליקט, ממצב שבו הן ריצו את הוריהן למצב שבו הן החלו לסמוך על עצמן ולפתח הערכה עצמית (ללא צורך באישור ההורים) (Josselson, 1996).

ב. סטאטוס מורטוריום/פסק זמן. אנשים במצב זה חווים חקירה אך עדיין לא התחייבו. אדם זה יאמר: "אני פשוט לא יודע להחליט מה מעניין אותי ולאיזו עבודה אני מתאים".

אנשים חוקרים עדיין לא אימצו מחויבות לעבודה או שהמחויבות נחקרת והיא זמנית. הם חווים משברים רבים ושאלות בלתי פתורות ונאבקים באופן פעיל למצוא פתרון. הם מחפשים, בודקים, עורכים ניסיונות ומנסים תפקידים שונים. אם תוך כדי ההתנסות תהיה להם הזדמנות להתנסות ולהשתלב בתפקידים שונים, יגדל הסיכוי שהם יפתחו העדפות ומחויבות לעבודה.

בזמן החקירה העולם נראה להם בלתי יציב למדי, בלתי ניתן לחיזוי והם תופסים את העולם והחברה כזקוקים לשינוי. יחד עם זאת, הם מתקשים להמציא פתרונות משום שהדבר דורש זהות עצמית, נכונות לפשרות ומחויבות קבועה. התהליך אינו פשוט אך קרוב לוודאי שאנשים לא יישארו בסטאטוס החקירה כי מדובר במצב לא נוח ובאי וודאות רבה.

רוב המורטומים/חוקרים מוצאים דרך לפתור את דילמת הזהות התעסוקתית ולמצוא את העבודה המתאימה להם.

ג. סטאטוס משועבד (לא חוו חקירה, כן התחייבו). זה נשמע כך: "אף לא שאלתי את עצמי מה אני אעשה למחייתי, ההורים שלי רצו שאני אהיה מהנדס וזה מה שאני הולך להיות".

המשועבדים (התחייבו ללא חקירה). אנשים אלה התחייבו לעבודה, למטרות ולערכים מבלי שחוו חקירה או שקלו ברצינות יעדים או ערכים אחרים מאלה שנקבעו עבורם על-ידי אחרים משמעותיים (הורים, קבוצת השווים, דת וכיו'ב).

דוגמאות לשעבוד:

* נאמר שילד מופנם מבין שעליו להיות מאוד מוחצן כדי לקבל אהבה ותשומת לב שהוא זקוק להם כילד. כשהוא גדל הוא ממשיך להתנהג בצורה מוחצנת, ומאמין שהוא מוחצן. ההעדפה האמיתית שלו למופנמות לא מוכרת.

* הורים עשויים ללחוץ למציאת עבודה מיידית לאחר הצבא ולא להשאיר לצעיר מקום לחקירה מכוונת של אפשרויות תעסוקה. כלומר, הצעיר לא מספיק לחקור: "מה מתאים לי?".

* הורים בעלי עסק משפחתי מחנכים את ילדיהם מגיל צעיר לקראת ניהול העסק בבגרותם.

* צעירים רבים מתחייבים לעסוק במקצועות "יוקרתיים" ו"מתגמלים" כמו רפואה, עריכת דין או תוכנה מבלי שהם חקרו אם הם מתאימים להם.

מאפיינים שכיחים של 'משועבדים':

לאנשים משועבדים יש צורך גבוה באישור של המשפחה, הם רוצים לרצות את המשפחה ולעשות מה שמצופה מהם - להיות ה"ילד הטוב והאהוב".

בעבודה הם מתוארים כבעלי מוסר עבודה, אחראיות ומסוגלות. הפרפקציוניזם שלהם והתחושה החזקה של כוונה מביא אותם לרמה גבוהה של הצלחה. יחד עם זאת, מחקרים מלמדים שמסירותם גובלת בנוקשות וחשד כלפי שינוי. בנוסף, הניסיון להתאים לעבודה ולסביבה שלא מתאימה לצרכים ולרצונות הייחודיים שלהן מעייף, מתיש ושוחק.

משועבדים יכולים להתפתח או להשיג זהות תעסוקתית אם הם יכירו את עצמן ויבטאו עשייה מקורית משלהם, בידיעה שלא יקבלו אישור או בטחון מהמשפחה או מבן זוג. הם צריכים ללמוד לסמוך על הסמכות שלהם ולא של הוריהם או בן-זוגם. כלומר, אם הם יטילו ספק ויפנו מקום לקבלת החלטות עצמאית יותר הם יוכלו להגיע זהות עצמאית.

ד. מפוזרים (משבר=לא, מחויבות=לא). "בכל מה שקשור לעבודה, לא מעניינת אותי שום עבודה ואני באמת לא יודע מה יעניין אותי" (חשבו על החבר'ה הצעירים שנוסעים להודו). הדיפוזי לא התחייב ללימודים או לעבודה וגם לא חוקר. הדיפוזי נחשב הכי פחות בוגר ומורכב. לא נרחיב על מצב זה כי לאדם זה אין עניין בכיוון (אדם שיש לו עניין בכיוון נמצא במצב חוקר).

בתהליך של שינוי קריירה אסייע לכם לאבחן את סטאטוס הזהות שלכם ומקורו ולהגיע לסטטוס של השגת-זהות תעסוקתית

שינוי בסטאטוס הזהות התעסוקתית

כאמור, המצב של הזהות התעסוקתית יכול להתפתח ולהשתנות:

משועבד -
אדם שזהותו משועבדת ימשיך כמשועבד אם יגרור לבגרות מחויבויות שהתקבלו לפני או בזמן ההתבגרות (כמו אנשים שעוסקים במקצוע של ההורה, למרות שאולי מקצוע זה לא מתאים להם)

הוא יכול להגיע לסטאטוס חוקר אם יטיל ספק במחויבות שלו. אנשים רבים מספרים שהם שוקלים אלטרנטיבות חדשות לאחר שפוטרו (מאחר שעולות שאלות כמו למה פיטרו אותי, מה מתאים לי וכו'). שחיקה מקצועית גם יוצרת פעמים רבות חקירה.

או ייהפך לדיפוזי אם המחויבויות הקודמות יהפכו ללא משמעותיות והאדם לא ינקוט בצעדים למחויבויות אחרות.

חוקר -
אדם שנכנס למצב חוקר יוגדר משיג-זהות אם הוא יפתח מחויבות למטרות ולערכים שחקר במשבר. הוא יהפוך לדיפוזי אם יוותר על המאמץ למצוא משהו משמעותי להתחייב לו.

קרוב לוודאי שהוא לא יישאר חוקר כי תקופה זו נושאת חוסר ודאות וחוסר נוחיות.

משיג זהות -
אדם שהוא משיג זהות יכול לשמור על מחויבותו לערכים ולמטרות שחקר במשבר הוא יכול להיכנס לחקירה אם ימצא שהפתרונות הקודמים לא מספקים או כבר לא רלוונטיים. או שיהפוך דיפוזי אם המחויבויות הקיימות מאבדות מחיוניותן מבלי שייווצר משבר

המעברים המפותחים יותר הם:

· ממצב משועבד לחוקר

· ממצב של חוקר למשיג-זהות


תנועות אלה מבטאות התלבטויות מודעות למחויבות. גם מעבר מהשגת זהות לחקירה ושוב להשגת זהות (זהות חדשה) הוא מפותח שכן הוא משקף הסתגלות מחדש ובחירה של מחויבויות מתגמלות יותר (Waterman,1986).

גורמים למשבר בזהות - למעבר מסטטוס לסטטוס:
מחקרים מצאו שמעבר ממצב למצב מיוחס לאירועים חיצוניים, לסביבה או לשאלות זהות העולות בגילאים שונים. נשים וגברים דיווחו שהגורמים שהובילו אותם לחקירה ולשינוי היו:

· גיל, למשל הפעם הראשונה שהצביעו;

· הקשר היסטורי, כמו מלחמה;

· אירועי חיים לא נורמטיביים כמו מחלה, אובדן או מפלה כלכלית;

· שלב במחזור חיי משפחה כמו נישואים או לידה;

· חשיפה לחברה, תרבות או ידע אחר, למשל בעקבות טיול;

· השפעה של אחר משמעותי כבן זוג;

· שינויים פנימיים כאינטרוספקציה;

· וחוסר אפשרות להשיג משהו שרוצים roger and Green, 1996


לגבי הטריגר הראשון - גיל:
בגיל הבגרות המוקדמת (23-39) נשים וגברים צעירים מוטרדים מעתידם, במיוחד בתחום התעסוקה, המשפחה והאופן שבו הם יגרמו לדברים לקרות. נשים שנמצאות בשלב של הריון ולידה גם דואגות להחלטות של איזונים בין תחומים שונים של מחויבות, נושאים שיוגדרו כמרכזיים או שוליים. צעירים אלה מעוניינים לבטא צמיחה או חדשנות לא רק באמצעות הורות אלא גם בייצור שהוא יצירתי, ברצון לשתף בידע, בכישורים ובכישרונות כך שהם והקהילה יקודמו.

אנשים בבגרות הביניים (40-65) מתמודדים עם עזיבת הילדים את הבית (ה"קן המתרוקן") ויש להם יותר זמן פנוי. בעבודה הם אלה שנושאים בתפקידים הבכירים בארגון או במומחיות. בתקופה זו הם

גם מרגישים בתחושת כוח אישי ובטחון והם מעוניינים לנצל משאבים אלה ליצירה חדשה שתשפיע על הסביבה. אנשים בגילאים אלה שואלים את עצמם אם הם השיגו את המטרות החשובות להם בחיים והם מנסים לשלב מטרות ותוכניות שלא שולבו עד כה, לפני שיהיה מאוחר מדי (Kroger, 2000).


לסיכום, הדרך לשינוי עיסוק והשגת זהות מקצועית היא משימה מאתגרת ומורכבת אך היא היא הדרך למשמעות ולהצלחה חומרית ופסיכולוגית.